החלטה בתיק בר"ע 23021-07-12

1.      בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב מיום 8.7.2012 (השופטת אורנית אגסי; ס"ע 26877-12-10), בה חויבה המבקשת בתשלום הוצאות בסך  3,000 ש"ח, ללא קשר לתוצאות ההליך, וזאת בשל אי הגשת תצהירים במועד.

2.     הרקע לבקשה:

2.1.                     בבית הדין האזורי מתבררת תביעתה של המשיבה (להלן - התובעת) כנגד המבקשת (להלן גם - הנתבעת) לתשלום "שכר עבודה, דמי חגים, עבודה בשבת, שעות נוספות, פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, נסיעות, הבראה, העדר עריכת שימוע טרם פיטוריה, דמי אבטלה, הפרשות סוציאליות לפנסיה ולגמל, אי מתן הודעה על תנאי העסקה". סכום התביעה הכולל על פי כתב התביעה עומד על סך 313,727 ש"ח. 

2.2.                     התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית ביום 20.9.2011. בתצהירה  הועמד סכום התביעה על סך 324,311 ש"ח. השוואת סיכום רכיבי התביעה בתצהיר לבין סיכום רכיבי התביעה בכתב התביעה מעלה כי הסכום הנוסף נתבע ברכיב "עבודה בשבת".

2.3.                     לבקשת הנתבעת, בהחלטה מיום 4.12.2011 הוארך המועד להגשת תצהירי עדות מטעמה ב-21 יום . זאת, בהתחשב בכך שדיון הוכחות נקבע ליום 8.7.2012.

2.4.                     ביום 21.12.2011 הנתבעת הגישה בקשה למתן הוראות, בה עתרה להורות לתובעת לתקן את סכום התביעה ולשלם את מלוא האגרה או לכמת את סעיפי התביעה בהתאם לאגרה ששולמה בפועל; להורות לנתבעת אם עליה להתייחס לנתונים שבכתב התביעה או לאלה "שתוקנו" במסגרת תצהיר עדות ראשית. כן התבקש בית הדין ליתן ארכה להגשת תצהירי העדות מטעם הנתבעת בהתאמה לנ"ל. בבקשה נטען כי התובעת שילמה אגרה בסך של
539 ש"ח בלבד, והאגרה שולמה בחסר, בהתחשב בעובדה כי תביעת המבקשת אינה להפרשי שכר מינימום; על התובעת לתקן את תביעתה במישרין ולא באמצעות תצהיר עדות מטעמה; הנתבעת אינה יודעת לאיזה מכתבי הטענות להתייחס. בהחלטה מיום 2.1.2012 קבע בית הדין האזורי: "לתגובה עד ליום 20.1.12. ניתנת ארכה להגשת תצהירי הנתבעת בהתאמה".

2.5.                     התובעת הגיבה לבקשת הנתבעת רק ביום 5.7.2012, ועתרה שלא להתיר לנתבעת להביא ראיות.

2.6.                     בהחלטה מיום 5.7.2012 קבע בית הדין האזורי כך:

"מאחר ותצהירי הנתבעת לא הוגשו עד היום וכל שהוגשה זו בקשה מעורפלת למתן הוראות הרי שהתנהלות הנתבעת בתיק זה לאחר שניתנו לה ארכות והתראות רבות להגשת תצהיריה מצביעה על זלזול בהחלטות בית הדין ועשיית דין לעצמה. על כן לא אתיר הגשת תצהירים על ידי הנתבעת בתיק זה ויישמעו עדויות התובעת בלבד. שאלת ההוצאות תיבחן בדיון לאחר שמיעת טיעונים קצרים על ידי ב"כ הנתבעת".

2.7.                     בהמשך לכך, הגיש ב"כ הנתבעת "בקשה דחופה בעקבות החלטה מהיום (5.7.2012)" בה עתר "לקבל התנצלות ב"כ הנתבעת על פי האמור להלן; לאפשר קיום דיון כהלכתו בכל דרך שתיראה לבית הדין; לשקול דחיית מועד ההוכחות ולקיימן אף בפגרה; ההוצאות, ככל שתוטלנה, ישולמו על ידי הח"מ". בבקשה נטען כי תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת הוכן עוד ביום 18.12.2011 אולם בטרם הוגש הוגשה בקשה למתן הוראות ולהארכת מועדים; החלטת בית הדין מיום 2.1.2012 בה הוארך המועד להגשת תצהירי עדות מטעם הנתבעת גרמה לשגגה, כך שתצהיר הנתבעת לא הוגש בשל העובדה שהתובעת לא הגישה תגובה לבקשה על פי החלטה מיום 2.1.2012 עד ליום 5.7.2012; כיון שמקור התקלה אינו רק בנתבעת, ההחלטה הדיונית אינה מידתית; לא נשלחה לנתבעת תזכורת או התראה להגשת התצהיר לאחר יום 20.1.2012; ב"כ הנתבעת התנצל בפני בית הדין על התקלה.

2.8.                     ביום 8.7.2012, המועד שנקבע לדיון הוכחות, התקיים דיון. במהלך הדיון נעשה ניסיון להביא את הצדדים לידי הסכמה, אולם ניסיון זה לא צלח. בהמשך לכך ניתנה החלטת בית הדין בה נקבע כי הבקשה שהוגשה בתיק בעניין האגרה לא הייתה אמורה לעכב את הגשת תצהירי הנתבעת ועל כן ניתנה החלטת בית הדין האזורי בדבר אי הגשת תצהירים (הכוונה להחלטה מיום 5.7.2012); מנימוקי ב"כ הנתבעת עולה כי מדובר בחוסר הבנה ותקלה של משרדו באי הגשת התצהירים לבית הדין וכי התצהירים נחתמו עוד בחודש דצמבר; לאור האמור, ועל מנת לפעול על פי פסיקת בית הדין בעניין הגשת ראיות וניהול הליך תקין יש להתיר הגשת תצהירי עדות מטעם הנתבעת וכן נספחים, אך רק כאלה שגולו בגילוי מסמכים; "לאור התנהלות הנתבעת ואי הגשת התצהירים במועד וחוסר האפשרות לנהל היום דיון הוכחות בתיק מאחר והתצהירים נשלחו בפקס לב"כ התובעת רק לאחר החלטת ביה"ד ביום ה', תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות ללא קשר לתוצאות ההליך וזאת תוך 30 יום סך של 3000 ש"ח"; נקבע דיון הוכחות ליום 1.11.2012.

2.9.                     החלטת בית הדין מיום 8.7.2012 היא מושא בקשת רשות הערעור.

3.     המבקשת  טוענת כי בית הדין האזורי טעה עת התעלם מהחלטתו מיום 20.1.2012 בה ניתנה ארכה להגשת תצהירי עדות מטעם הנתבעת. לפיכך, ככל שהתובעת לא הגיבה לבקשה, טרם הגיע המועד להגשת תצהיר עדות מטעם הנתבעת, וראוי היה לדחות את דיון ההוכחות בשל כך; המועד להגשת תצהירי עדות מטעם הנתבעת החל רק ביום 5.7.2012, לאחר שהוגשה תגובת התובעת לבקשה למתן הוראות; בית הדין האזורי שגה כאשר לא החליט בעניין התאמת תשלום האגרה לסכום התביעה, לנוכח העובדה כי האגרה שולמה בחסר. זאת, לנוכח העובדה שהתביעה אינה לתשלום שכר מינימום, ולכן חייבת באגרה; החיוב בהוצאות שהוטל על המבקשת אינו מידתי, כיון שהתובעת גרמה לתקלה בכך שלא הגיבה לבקשה למתן הוראות; גם סכום ההוצאות שנפסק לחובת הנתבעת אינו מידתי.

4.     לאחר בחינת טענות המבקשת וכלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתגובת המשיבה. ככלל, פסיקת הוצאות היא עניין הנתון לערכאה הדיונית וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתה אכן, במקרה הנדון, יש ממש בטענת המבקשת כי לנוכח החלטת בית הדין מיום 2.1.2012 לפיה ניתנה למבקשת ארכה "בהתאמה" להגשת התצהירים עד לבירור בקשתה למתן הוראות, היה מקום לסברתה כי אין היא חייבת בהגשת תצהירי עדות מטעמה עד למתן החלטה בבקשתה למתן הוראות. בית הדין האזורי גם התעלם ממחדלה של התובעת, אשר לא קיימה את החלטת בית הדין מיום 2.1.2012 והגיבה לבקשה למתן הוראות רק ביום 5.7.2012, ימים ספורים לפני מועד ההוכחות. מעבר לכך, עיון בתיק בית הדין האזורי במערכת נט המשפט מעלה כי לא נשלחה לנתבעת התראה בדבר אי הגשת תצהירים מטעמה. יחד עם זאת, בסעיף 26(א) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969 נקבע כי רשות ערעור לגבי החלטה אחרת תינתן "אם שוכנע בית הדין כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". במקרה הנדון, לנוכח העובדה שאין בהחלטת הביניים בעניין ההוצאות כדי להשפיע באופן ממשי  על המשך התנהלות ההליך בבית הדין האזורי או על זכויות הצדדים,  אין מקום למתן רשות ערעור על ההחלטה בשלב זה של ההליך, ובכך לעכב את סיומו. ככל שיהיה הליך ערעורי על פסק הדין, תהיה המבקשת רשאית להעלות טענותיה בעניין ההוצאות בשלב הערעור.  כמו כן, תהיה המבקשת רשאית לבקש מבית הדין האזורי כי בעת פסיקת ההוצאות בפסק הדין יביא בחשבון הן את חיובה בהוצאות והן את העובדה כי גם התובעת תרמה לתקלה בשל כך שלא מילאה אחר החלטת בית הדין מיום 2.1.2012 והגישה את תגובתה באיחור ניכר.

5.     אשר לעניין שיעור האגרה: אין בפני החלטה מנומקת של בית הדין האזורי בעניין האגרה, ולכן אין מקום להתייחסות מפורטת לנושא זה. אציין, כי בבקשה לתיקון פרוטוקול שהגישה הנתבעת לבית הדין האזורי, נטען שבית הדין קבע שאין מקום לחייב את התובעת בתשלום הפרשי אגרה. בכל מקרה, המבקשת תהיה רשאית להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה מנומקת בעניין זה. יחד עם זאת, תשומת לב המבקשת לכך שלא רק תביעות להפרשי שכר מינימום פטורות מאגרה, אלא גם תביעות לשכר עבודה כמשמעותו בחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 פטורות מאגרה. לפיכך, על פני הדברים, לא שולמה אגרה בחסר על ידי התובעת.

6.     סוף דבר: מהטעמים המפורטים לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. הואיל ולא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  ג' אב תשע"ב (22 יולי 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: